הנוף הפוליטי השתנה באופן דרמטי בחודשים האחרונים, עם בריתות חדשות שנוצרו על פני קווי המפלגה המסורתיים. מה שהיה פעם זירה צפויה של שמאל מול ימין הפך למשהו הרבה יותר מורכב, ועבור צופים רבים, הרבה יותר מעניין. ההשלכות של שינוי זה חורגות הרבה מעבר למחזור הבחירות הבא.
במשך עשרות שנים, הארכיטקטורה הבסיסית של תחרות פוליטית נותרה יציבה. שתי מפלגות גדולות הציעו חזונות מנוגדים, והבוחרים בחרו ביניהן בניבוי סבירה. הארכיטקטורה הזו נמצאת כעת תחת עומס מכוחות פנימיים וחיצוניים כאחד, ואי אפשר להתעלם מהסדקים.
ברחבי בתי המחוקקים של המדינה ומשרדי הקונגרס, מתנהלת מערך שקט. מחוקקים שהצביעו פעם בצעד נעילה עם מפלגותיהם מוצאים בסיס משותף בנושאים שסוררים את הסיווג המסורתי. תשתיות, רגולציה טכנולוגית ומדיניות דיור הפכו לזירת הקרב החדשה שבה אידיאולוגיה חשובה פחות מפרגמטיות.
אסטרטגים פוליטיים משני הצדדים מכירים בשינוי. "ספר המשחקים הישן כבר לא עובד", אומר אחד היועצים הבכירים שדיבר בעילום שם. "הבוחרים הם נושאים מונעים, לא מפלגתיים, והפוליטיקאים שמבינים את זה קודם יגדירו את העשור הבא".
הנתונים תומכים בהערכה זו. בסבב האחרון של הבחירות במדינה, המועמדים שהצליחו הכי טובים היו אלה ששברו עם מפלגתם לפחות בנושא בעל פרופיל גבוה אחד. העונש על טומאה אידיאולוגית, מסתבר, קטן מהפרס על עצמאות מופגנת.
