תעשיית הטכנולוגיה נמצאת בעיצומו של מהפך עמוק. עידן הצמיחה בכל מחיר פינה את מקומו לפרדיגמה חדשה: חדשנות בת קיימא. חברות שפעם מדדו הצלחה אך ורק ברכישת משתמשים נשפטות כעת על פי רווחיות, יעילות והשפעה חברתית. השינוי היה כואב עבור חלקם אך מבהיר לכולם.
זו לא הפעם הראשונה שהתעשייה ממציאה את עצמה מחדש, וגם לא האחרונה. אבל המעבר הנוכחי מרגיש שונה הן בקנה מידה והן במשמעות. לטכנולוגיות המפותחות - בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, ביוטכנולוגיה - יש פוטנציאל לעצב מחדש לא רק תעשיות אלא את מרקם חיי היומיום.
במשך שני עשורים, מגזר הטכנולוגיה פעל תחת אקסיומה פשוטה: תחילה לגדול, להרוויח רווחים מאוחר יותר. הון סיכון זרם בחופשיות, והערכות השווי זינקו בהבטחה להכנסות עתידיות, שבמקרים רבים מעולם לא התממשו. התיקון היה בלתי נמנע, וכשהגיע, הוא היה מהיר.
כיום, הניצולים מהתיקון ההוא בונים אחרת. צוותי הנדסה קטנים יותר וממוקדים יותר. מפות הדרכים של המוצר קובעות עדיפות לעומק על פני רוחב. החברות הנערצות ביותר בתחום הטכנולוגיה הן כבר לא אלו שצומחות הכי מהר אלא אלו שבונות בצורה מהורהרת ביותר.
ההשלכות חורגות מעבר לחדר הישיבות. המודל לצמיחה בלבד יצר מוצרים מדהימים אך גם השפעות חיצוניות משמעותיות - שחיקת פרטיות, מניפולציה אלגוריתמית, עקירת עבודה. המודל החדש, אם יחזיק מעמד, מציע אפשרות לטכנולוגיה שהיא גם כדאית מסחרית וגם אחראית חברתית.
בינה מלאכותית עברה ממעבדות מחקר למערכות ייצור בקצב שהפתיע אפילו את תומכיה הנלהבים ביותר. השאלה היא כבר לא אם בינה מלאכותית תשנה את העבודה, אלא באיזו מהירות ובאיזו מלאות היא תעשה זאת.
מאמצים מוקדמים מדווחים על עליות פרודוקטיביות של 20 עד 40 אחוז בזרימות עבודה ספציפיות, אם כי עדיין קשה יותר למדוד את ההשפעה המצרפית. ייתכן שהשינויים המשמעותיים ביותר אינם באוטומציה של משימות קיימות אלא באפשרות קטגוריות חדשות לגמרי של עבודה שבעבר לא היו מעשיות.
