במסדרונות השלטון, מעבר דורי מעצב מחדש בשקט את האופן שבו המדיניות נעשית. המשמר הוותיק, שעוצב על ידי בינאריות של המלחמה הקרה והנחות טרום-דיגיטליות, מפנה את מקומו לקבוצה של מנהיגים שרואים את העולם דרך עדשה שונה מהותית. המעבר אינו חלק ואינו שלם, אך אין לטעות בכיוון שלו.
כל דור מאמין שהוא ישלוט אחרת מזה שלפניו, וכל דור צודק בחלקו. מה שמייחד את המעבר הנוכחי הוא רוחבו - הוא מתרחש בו-זמנית בבתי המחוקקים, ברשויות המבצעות וברשות השופטת, חוצה קווים מפלגתיים ומפלגות אידיאולוגיות.
המעמד החדש של נבחרי הציבור מביא עמו לא רק סדרי עדיפויות מדיניות שונים אלא שיטות שונות של ממשל. הם חשים בנוח לנתונים, סקפטיים לגבי האינרציה המוסדית וחסרי סבלנות כלפי קצב השינוי. הגישה שלהם לשלטון היא איטרטיבית - יותר עמק הסיליקון מאשר גבעת הקפיטול.
שינוי דורי זה גלוי בכל דבר, מסגנונות תקשורת ועד עיצוב מדיניות. במקום שבו קודמיהם הסתמכו על ניירות עמדה והופעות של הופעות ביום ראשון, הגארד החדש בונה קואליציות באמצעות מעורבות ישירה ואסטרטגיות תקשורתיות עם תגובה מהירה.
התוצאה היא סגנון שלטוני מהיר יותר, שקוף יותר ומגיב יותר לרגשות הציבור - אך גם רגיש יותר ללחצים של מחזור החדשות ולפיתויים של פוליטיקה פרפורמטיבית. האתגר של הדור הזה יהיה לשלב בין המתקן שלהם לתקשורת עם הסבלנות שהממשל דורש.
לא כולם מברכים על השינוי. שחקנים מוסדיים - לוביסטים, פקידי קריירה ומנגנון מפלגתי - נרתעו נגד מה שהם רואים כנאיביות שהתחפשה לרפורמה. המתח בין ידע מוסדי ונקודות מבט רעננות הפך לאחת מהדינמיקות המכוונות של הרגע הפוליטי הנוכחי.
ההתנגדות אינה אידיאולוגית גרידא. פעילים ותיקים רבים מכירים בצורך במודרניזציה אך טוענים כי הדור החדש מזלזל במורכבות השלטון בקנה מידה. "ניהול קמפיין אינו זהה לניהול ממשלה", ציין אחד הבכירים. "הכישורים שגורמים לך להיבחר הם לא הכישורים שגורמים לדברים לעשות."
